הקמת גדוד טנקים 275
לפני שהצטרף לחטיבה 847, גדוד 275 החל דרכו כגדוד חרמ"ש. גדוד 275, כגדוד טנקים, הוקם בשנת 1977 כגש"פ (גדוד שיריון פיקודי) בפיקוד צפון. מפקד הגדוד הראשון היה סא"ל (מיל') אילן אשל חבר קיבוץ האון ובעל ניסיון קרבי רב (אילן שירת במלחמות השונות בהן מבצע קדש, מ"מ במלחמת ששת הימים בגזרת ג'נין ובמלחמת יום כיפור כמ"פ מילואים בגדס"ר 134 של אוגדה 36, ואף נפצע קשה בקרבות הבלימה במרחב חושנייה ברמת הגולן). הגדוד בהקמתו שכן בימ"ח בית הילל, וכלל שתי פלוגות עתודאים ופלוגת בני ישיבות. הסגל והחיילים אופיינו במקצועיות רבה ורובם ככולם היו בוגרי מלחמת יום הכיפורים ובעלי ניסיון מבצעי רב ועשיר.
הקמת החטיבה
בשנת 1978 הוקמה בפיקוד צפון חטיבה 847 כאשר גדוד 275 היה הגדוד הראשון שלה, ימ"ח החט' היה בכורדני. החטיבה עברה אימון הקמה בבאלי"ש (צאלים) וגזרת הלחימה שלה הוגדרה כגזרת לבנון ת"פ אוגדה 91 או כגזרת משנה ברמת הגולן.
על תקופה זו, מספר המג"ד אילן אשל: ..."הגדוד בצע תעסוקות ואימונים רבים עד למלחמת לבנון הראשונה, עליהן אספר בקצרה: בשנת 1981 בצענו תעסוקה ברמת הגולן החזקנו בצורה של "שינוי יעוד" את הקו מתל פארס במרכז הרמה ועד אלחמה. הקו היה שקט יחסית אבל בגבול הלבנון היו תקריות רבות והחלה הכנה למבצע בדרום לבנון אשר נקרא בתחילה "מבצע אורנים" והתגלגל בשנת 1982 למבצע "שלום הגליל" (מלחמת לבנון הראשונה") הגדוד קבל פקודה להעביר את הקו ליחדה אחרת, להתרכז במטווח גולן, לעלות על טנקי אימונים שהיו במקום, או לחבור לטנקים שלו בימ"ח ולהתכונן למבצע בדרום לבנון. השהייה במטווח גולן נמשכה כשבוע והשעמום גבר. בקשתי מינוש תקציב של שעות מנוע ופגזים לאימון קצר וקבלתי.
במסגרת האימון ערכנו תחרות ירי שלנו כאנשי מילואים, מול צוותים מחטיבות 188 ו 7 על התחרות ניצח ינוש בן גל, מפקד האוגדה. לטנקים של הסדירים היו כבר אמצעי כינון מתקדמים יותר משלנו ולכן הי בטוחים בניצחונם. אני כמובן הכנתי את שני הצוותים הטובים ביותר שלנו.
בתחרות של הירי עד 2,700 מ' ניצחו הצוותים שלנו את הסדירים בכל הפרמטרים. רק מ-3,000 ומעלה ניצחו הסדירים"...
מלחמת לבנון הראשונה
גדוד 275 לחם במלחמת לבנון בראשונה לכל אורכה והשתתף בקרבות רבים ומשמעותיים. מספר המג"ד אילן אשל: .." לפני התחלת מלחמת לבנון הראשונה בחודש מאי 1982 שוב היה הגדוד בתעסוקה ברמה וממש באותו אזור שהיה בו שנה לפני כן. ב-5 ליוני 1982 קבלנו פקודה לבצע שינוי יעוד חזרה לטנקים בימ"ח כורדני.
התחלופה במוצבים התבצעה מהר ובסדר מופתי ובשעות הערב רוכז הגדוד כלו בימ"ח והחל בהכנותיו למבצע. היינו מודעים באופן חלקי לתוכנית של פיקוד צפון שדברו תחילה על כיבוש שטח עד הליטני "אורנים קטן" ולא מעבר לו, אבל המלחמה התפתחה אחרת.
הגדוד נע על שרשראות עד אזור סאסא –מעבר גבול 14 ושם קבלנו את פקודות המבצע. הגדוד הועבר ת"פ חטיבת חי"ר ..... והחל בתנועה לעבר משולש הברזל. בדרך עד הגיענו לאזור החוף באזור הזהרני ליד מכלי הנפט של סוף קו הטפליין, לא נתקלנו בהתנגדות רצינית בכפרים אותם עברנו. בחלקם אפילו הריעו לנו וזרקו על הטנקים אורז וסוכריות.
התמקמנו לחניון לילה ליד מכלי הטפליין והתחלנו בהתארגנות ליום המחרת בו היינו אמורים להשתתף בכיבוש צידון ומחנה הפליטים עין חילווה. נקלענו למצב בו הדרגים לא הגיעו עקב פקק תנועה בכביש החוף ועקב כך שבקרבות באזור צור עדיין לא הסתיימו. הגדוד כולו היה מלא בתחמושת אבל עם רבע טנק דלק. לא ידענו איך נצא ללחימה של מחר עם רבע טנק ואני לא יכולתי להירדם. לפתע נזכרתי שאנחנו בסופו של קו הנפט ואולי יש כאן גם מכלי סולר מתאים לטנקים. הערתי את חוקר השבויים וביחד עם כמה חיילים מפלוגת החרמ"ש חפשנו את מנהל בתי הזיקוק. מצאנו גבר לבנוני נוצרי דובר אנגלית ואמרתי לו "אני יודע שיש בתחנה מכלי סולר הבא אותנו בבקשה לשם אנחנו חייבים לתדלק" האיש נבהל קצת אבל אמר כך: "תן לי מכתב שאתה מחרים לי את הדלק אחרת יפטרו אותי" אמרתי או קי "אחרי שנתדלק" הוא הסכים ועד חצות כל הגדוד תודלק. נתתי לו מכתב בנוסח הבא:
"בשם כוחות צה"ל בלבנון אני סא"ל אילן אשל מחרים מתחנת הטפליין 16,000 ליטר דלק מסוג סולר".
הוא היה מרוצה ולמחרת תדלקה בטפליין כל החטיבה.
הקרב בעין חילווה
בבוקר של מחרת הוטלה עלינו משימה של כיבוש מחנה הפליטים עין חילווה, הצמוד לעיר צידון. זהו אחד ממחנות הפליטים הפלשתינאים הגדולים היותר בלבנון שממנו יצאו פיגועים רבים לצפון ישראל והוא נודע באיבתו הקשה ובהתארגנות סמי צבאית מתוחכמת למדי. בפועל נתקלנו בזמן הלחימה בשיטות שמזכירות חלק מהקרבות במבצע "צוק איתן" כגון שימוש באוכלוסייה אזרחית, נשים וילדים, כמגן אנושי, ושימוש במנהרות המקשרות בין רחובות שונים ובין המפקדות ללוחמים.
הקרב החל ב-9.6.82 בשעה 10.00 בבוקר, כאשר בשלב ראשון אנחנו משמשים חיפוי לכוח צנחנים שכבש חלק אחר של העיר. קבלתי פקודה לירות מספר פגזים על בית החולים שלפי השמועה התבצרו בו אנשי פת"ח, החזיקו שבוי ישראלי, והשתמשו בחולים ובפצועים כמגן, בהנחה שלא נפגע בהם. בקשתי מהמח"ט צביקה גנדלמן, שימצא דרך לתת לצוות בית החולים ולחולים זמן להתפנות, לפני שאנחנו פותחים באש. החטיבה עשתה זאת על ידי הטלת כרוזים מהאוויר ועל ידי כריזה, ואמנם לאחר כשעה יצאו מאות עובדים וחולים לאזור החוף. מעט אנשי הפת"ח שהיו בבית החולים נכנעו וחלקם ברחו עם המתפנים. שבוי ישראלי לא נמצא במקום וכנראה לא היה שם כלל. את הלילה בילינו במחנה צבאי של הצבא הלבנוני בפאתי צידון בהכנות לקרב על מחנה הפליטים.
הרכב הגדוד ללחימה בעין חילווה היה שתי פלוגות טנקים, פלוגת חרמ"ש אורגנית, ופלוגת הנ"ט החטיבתית שתפקדה כפלוגת חי"ר.
ביום הרביעי למבצע 10.6.82, תפסנו עמדות עם שתי פלוגות טנקים ברכסים שמעל המחנה והתחלנו בלחימה. נכנסנו למחנה בשתי שדרות שכל אחת מהם מנתה פלוגת חי"ר מתוגברת בכלים הנדסיים כבדים ובחיפוי של פלוגות הטנקים. הפלוגות נכנסו לשני הרחובות הראשיים של המחנה שלפי המודיעין שבידינו היה מרוכז בהם הכוח העיקרי של לוחמי הפת"ח.
אני נכנסתי ללחימה בתור חפ"ק משוריין, עם הטנק שלי, ועם טנק הקש"א, בעקבות פלוגת החרמ"ש ברחוב הראשי.
לאחר זמן קצר החלו המחבלים להתקיל את הכוחות באש בשני הצירים. היה קשה מאד לאתר את מקורות הירי, ולתת לטנקים שהיו בחיפוי מטרות מדויקות, וגם לא כל הזמן זיהה החיפוי את התקדמות כוחות החי"ר. עקב כך עיקר הלחימה בוצעה על ידי פלוגת החרמ"ש ופלוגת הנ"ט החטיבתית.
לאחר כשעה נתקל כוח החוד של פלוגת החרמ"ש בפיקודו של המ"פ דוידי רונן, בקבוצה גדולה של מחבלים שמנתה כ-20 לוחמים. התפתח קרב ולאחר כרבע שעה הודיע לי המ"פ בקשר שהוא פצוע, סגנו יעקב דסה, פצוע קשה, וקבוצת החוד מוקפת מחבלים ומתבצרת בבית קרוב לציר ההתקדמות.
החלטתי לאחר שיקול קצר לבצע שתי פעולות מהירות:
1. למנות את קובי רוזן הקמב"ץ למ"פ החרמש להורידו מהטנק שלי ולהורות לו לקבץ את הלוחמים שלא נלכדו במארב ולנסות לחלץ את הכוח הלכוד.
2. להיכנס עם שני הטנקים של החפ"ק לחסימה מהמשך הרחוב מול כוחות תגבור של הפת"ח.
שתי הפעולות בוצעו מהר יחסית. הקמב"ץ יחד עם כוח החרמש הצליח להשתלט על המבנה ולחץ את הכוח הלכוד וגם לפנות את הפצועים לתאג"ד. תוך כדי תנועתי עם הטנקים קדימה ,זיהיתי שאש מסיבית נורית לעברינו ממסגד שהיה ממוקם במרחק של כמה מאות מטרים ממקום האירוע. (לאחר מכן התברר שהמסגד היווה מפקדה אזורית של המחבלים). התקדמנו לכיוון המסגד וירינו לעברו מספר פגזי מעיך וזרחן. האש משם שותקה. מספר מחבלים שהיו מצד הרחוב בו נענו, ירו אל הטנק פצצות RPG שבתחילה פגעו בבלטנים ולא חדרו את הטנק. פקדתי על שני הטנקים לסגת אחורנית על מנת לנתק מגע כי לא נשאר הרבה זמן עד החושך. בזמן תנועת הטנק לאחור על מנת להסתובב פגעה פצצת RPG בתפר בין התובה לצריח מאחור.
הרגשתי להבה חורכת את שתי רגלי ועוברת ביניהן לכיוון ראשו של התותחן. באותו רגע נזכרתי במלחמת יום כיפור, ופחדתי שכולנו נהרג או נילקח בשבי על ידי המחבלים. הורית לנהג לנתק מגע אבל הוא נסע אחורנית ונתקע בחצר בית ללא יכולת לזוז. הוריתי לצוות לנטוש את הטנק, ולסגת רגלי לכיוון כוחותינו. הבנתי מראיה ומישוש שהתותחן גדעון גמליאל, נפגע בראשו וכנראה נהרג. הטען קשר נפצע אף הוא, אבל היה מסוגל לרוץ. הנהג לא נפגע והוריתי לשניהם לרוץ לכיוון כוחותינו, לדווח על מה שקרה ולבקש חילוץ. אני לא יכולתי לרוץ או ללכת, ולכן נשארתי לחיפוי בעזרת המ-16 שלי ואחר כך הגעתי בזחילה לכיוון חיילי החרמ"ש.
משם פוניתי לתאג"ד, בדרך לקחתי את המיקרופון של מכשיר הקשר ואמרתי ברשת הגדודית: "חיילי גדוד 275 אל תדאגו לי, תמשיכו במשימה בפיקודו של שי, אני אהיה בידיים טובות של אחיות לבושות לבן ברמב"ם" נראה לי שהודעה זו הרגיעה את הרוחות.
מהתאג"ד פוניתי יחד עם פצועים נוספים במסוק לבית החולים רמב"ם.
בדרך במסוק הייתי על אלונקה ליד יעקב דסה סמ"פ החרמש שנפצע מכדור ליד הלב. ניסיתי לדבר אתו ולעודדו, ואז שמעתי מצדו חרחור שמעיד על קשיי נשימה. צעקתי על החובש המוטס שכנראה נרדם, שאם לא יטפל בו מידית, אני יורה בו. (כמובן שלא היה לי נשק) הוא התעורר, טפל בדסה וכך ניצלו חייו"....
שנות ה-80 וה-90
לאחר מלחמת לבנון הראשונה, חט' 847 המשיכה בשגרת המילואים וביצעה מידי שנה אימונים לכלל הגדודים כאשר תרחיש הייחוס העיקרי שלה לבניין הכוח נותר גזרת לבנון וסוריה. מידי שנה הגדודים ביצעו תעסוקות מבצעיות שונות ומגוונות בהן קווי טנקים בגבול הצפון, תעסוקות מבצעיות כחי"ר בזרות השונות ביניהן: גזרת עזה, גזרת יהודה ושומרון וגזרת הצפון (לבנון וגולן).
גדוד 275 הצטיין בכל גזרה ובכל משימה ובכל אימון והוקפץ בצווי 8- צו הפקודה המיידית- כמעט בכל מבצע צהל"י שהתקיים במשך כל שנות קיומו.
אחת התעסוקות המשמעותיות שהגדוד ביצע הייתה בחודש יוני 2002 עת תפס הגדוד גזרה בחטמ"ר שומרון, ובעקבות חדירת מחבלים ליישוב איתמר לבית משפחת שבו ורצח את אם המשפחה ואת שלושת בניה ופצע שניים וכן את מפקד כיתת הכוננות ביישוב. לבית המשפחה פרץ כוח צהלי בפיקודו של רס"ן (מיל') רוני תידהר מ"פ ב' מגדוד 275- לימים מפקד הגדוד- והביא לחיסולו של המחבל.
מלחמת לבנון השנייה
גדוד 275 בפיקודו של המג"ד סא"ל (מיל') רוני תדהר (כיום אל"ם, בפיקוד העומק) והסמג"ד סרן אלדד סולו (כיום סא"ל, מנל"ח בחט' 7) גויס יחד עם חטיבה 847 למלחמת לבנון השנייה בצו 8 ב-1 אוגוסט 2006, וב-3 באוגוסט 2006 התייצב בגזרות הלחימה השונות של אוגדת הגליל השונות שאליהם נשלח.
הגדוד פחות פלוגת טנקים ופחות פלוגת חרמ"ש הוצב תחת פיקוד חטיבת כרמלי (חטיבה 2) במרחב עיית'ה א-שעב, קיבל את פלוגת החי"ר ג' בפיקודו של סא"ל רז קרני (בתפקידו הסדיר היה מפקד חוות השומר). במקביל הקצה הגדוד את פלוגת השריון ב' לצק"ג (צוות קרב גדודי) 7002 מחטיבת כרמלי.
משימת הגדוד הייתה מאמץ אחזקה במרחב הדרומי והמערבי של עיית'ה א-שעב. במהלך הימים שבהם גדוד 275 נלחם, הגדוד השמיד כמות משמעותית של לוחמי ותשתיות חיזבאללה, היה שותף למבצעים תודעתיים וחשאיים והעביר כוחות אחרים רבים דרכו למשימותיהם. הגדוד עמד במשימותיו בהצלחה והוערך מאוד על ידי החטיבה והאוגדה.
פלוגה שריון ב' בפיקודו של סרן שמעון צוקרמן (כיום סא"ל, מפקד גדוד 275) נלחמה במשימת פריצת ציר מצפון מערב לעיית'ה א-שעב.
ביום 9 באוגוסט 2006 (ט"ו באב תשס"ו), במהלך משימה שכללה כוחות שריון, חי"ר והנדסה, נפגע צוות מ"מ 1 מפלוגה ב' מזירת מטענים, וטיל נ"ט פגע בחלקו האחורי של הטנק. ארבעת אנשי הצוות נהרגו במקום.
סרן איתי לבנון, סמ"פ ב' (כיום סמג"ד בגדוד), קיבל את הידיעה על האירוע, ארגן כוח חילוץ בפיקודו, חָבַר לכוחות במקום ופיקד עליהם בביצוע סריקה ראשונית לאיתור ניצולים ונפגעים מהטנק. איתי התקרב בעצמו לטנק בשעה שהתחמושת מתפוצצת סביבו. בימים שלאחר מכן התנדב איתי לעלות שלוש פעמים נוספות לזירת האירוע. איתי קיבל על כך ציון לשבח מטעם מפקד אוגדת הגליל. הפלוגה המשיכה בלחימה ועמדה במשימותיה בהצלחה.
פלוגה ג' בפיקוד סרן רועי אוהד (כיום רס"ן, סמג"ד בגדוד חילוץ בפיקוד העורף) פעלה במרחב דרום ומזרח עיית'ה א-שעב. פלוגת החי"ר ביצעה מארבים, חשפה את שמורת טבע נורית דרום והביאה לנטרולה.
פלוגה א' בפיקודו של סרן שאולי סנקר (כיום סא"ל, מפקד גדוד שריון 121 בחטיבה 8) לחמה לרוחב גזרת חטיבה 300 (כ-60 ק"מ).
פלוגת המפקדה בפיקודו של סרן אייל אלון, תמכה בלוגיסטיקה קרבית את כלל כוחות הגדוד, את אלו שלחמו בצוות הקרב הגדודי והן את אלה שלחמו תחת פיקוד כוחות אחרים.
לכל אורך השנים הגדוד מקפיד על קיום קשר תמידי חזק ואמיץ עם המשפחות השכולות, ומקבל מהם את ההשראה והעוצמה להמשך ביצוע ההגנה על המדינה, ואנו נמשיך בדרך זו גם בעתיד!
נופלי הגדוד
מאז הקמתו, נפלו מהגדוד חיילים, לוחמים ומפקדים. גדוד 275 מקפיד על קשר רציף עם המשפחות ובמיוחד עם נופלי מלחמת לבנון השנייה ועם משפחותיהם. נופלי הגדוד במלחמה זו כולם מפלוגה ב' ואלו שמותיהם: סרן גלעד שטוקלמן ז"ל מתמרת, ניר כהן ז"ל מרעות, נעם גלדמן ז"ל מיקנעם/ כפר סבא, ונמרוד שגב ז"ל מראש פינה. גדוד 275 נוצר את זכר הנופלים לעד בליבו, ומשפחותיהם קשורות למשפחת הגדוד בקשר בל ינותק.
מעבר החטיבה 847 מאוגדה 91 לאוג' 340
בשנת 2014, במהלך מבצע 'צוק 'איתן', התקבלה על החלטה על מעבר חט' 847 מאוגדה 91 שבמחנה עמיעד לאוגדה 340 הנמצאת במחנה נחשונים. את השליטה והפיקוד על מעבר החטיבה על כל אמצעיה מעמיעד לנחשונים ניהל צוות מפקדים מהגדוד, רס"ל מיקי זגורי, סא"ל (מיל') מיכאל ליארזי וסא"ל (מיל') ערן בורג. מבצע המעבר הוכתר כהצלחה גדולה והחטיבה ההתמקמה בנחשונים עד לפירוקה שנת 2019.
הגדוד בעשור האחרון
הגדוד ביצע מידי שנה אימונים גדודיים שונים במרחבי האימון השונים בארץ: מהנגב ועד לגליל והגולן וכן המשיך לבצע תעסוקות מבצעיות בלל הגזרות, והופעל בצווי 8 להחלפת כוחות סדירים במבצעים: 'עופרת יצוקה', 'עמוד ענן', ואף בחלקו במבצע 'צוק איתן'.
הסבת הגדוד מטנקי מרכבה ס'-2 למרכבה ס'-4
גדוד 275 הינו הגדוד הראשון בחטיבה 847 שהחל הסבה לטנקי מרכבה סימן 4 – הטנק המתקדם ביותר בחיל השריון – וסיים את ההסבה בהצלחה רבה בשנת 2018 כאשר הגדוד זכה והיה חללק מכתיבת התורה של ההסבה של החייל. לאחר ביצוע אימון הקמה סדור ותעסוקה מבצעית בגזרת חברון במסגרת סיום ההסבה הוכרז הגדוד כמבצעי על טנקי סימן ה-4.
גדוד 275 מוכר בצבא כגדוד איכותי, משימתי, חדור מוטיבציה, בעל שדרת מפקדים חזקה ורחבה ולוחמים מעולים. בעשור האחרון, הגדוד נבחר שלוש פעמים כגדוד מצטיין במערך המילואים וזכה לתעודה על כך במעמד נשיא המדינה. במסגרת סגירת חטיבה 847, הגדוד הוצב בחט' 188, ומוכן לכל משימה שתוטל עליו בעתיד.
מפקדי הגדוד לדורותיהם
אל"מ (מיל') אילן אשל <
סא"ל (מיל') בני חבוט ז"ל <
סא"ל (מיל') אייל ליברמן ז"ל <
סא"ל (מיל') עופר מאירי 1998-2002 <
סא"ל (מיל') עודד רביבי 2002-2005 <
אל"מ (מיל') רוני תדהר 2005-2010 <
סא"ל (מיל') אלדד סולו 2011-2016 <
סא"ל (מיל') שמעון צוקרמן 2016-ועד היום <
